בשבוע שעבר התערבבו לי העולמות. הבוסטון רד סוקס, הקבוצה השנואה עלי (ספורטיבית, כן?) בעולם, עם האדום הכל כך שנוא עלי, החליפה את מדיה ועלתה לשחק עם הצהוב והכחול הכל כך אהובים עלי. לא עושים דבר כזה.

האירוע מסמר השיער הזה הביא אותי לחפש את עשרת המדים יוצאי הדופן ביותר בענף הכל כך שגרתי הזה, ותתפלאו, היו לא מעט, עד כדי כך שהיה לא קל לבחור את העשירייה הפותחת. בכוונה הרשימה סודרה לפי שמות הקבוצות, אתם לבד תחליטו מה הכי מזעזע ומה הרשים אותכם.

אוקלנד את'לטיקס, 1972– צהוב עולה

הבעלים של הקבוצה חיפש דרך לבדל אותה משאר הליגה, ואיזה דרך קלה יותר מאשר לצבוע את השחקנים שלו בצהוב? תוסיפו לזה את המספר הכל כך בולט על החולצה מקדימה, ותקבלו מראה שלעולם יישאר עם האוקלנד אייז, לא משנה מה. רבים מחשיבים את המדים האלה כ-יפים ביותר שידע המשחק.

בולטימור אוריולס, 1971 – העתיד נשמע מצוין, העתיד נשמע אורנג'

הקבוצה של 1971 בבולטימור הציגה ארבעה פיצ'רים עם 20 ניצחונות או יותר, ואת המדים הכי כתומים שנראו אי פעם במשחק. המדים האלה לא שרדו יותר מעונה אחת, וחזרו לקאמבק ב-2010, ואף נראו טוב, יש שיגידו.

טמפה ביי רייז, 2016 – נוסטלגיה לתקופה שלא היתה

הרייז, מועדון צעיר שרק הוקם ב-1998, החליט לתת כבוד למדים של קבוצה אחרת – הפאדרס של שנות ה-70, עם מדים בצבע תכלת – צהוב, עם לוגו מוזר שגורם לך לחשוב שהשם של המועדון בכלל היה yays, ועם מראה שקשה לשכוח. גם המדים של 1999, אך המועדון עוד נקרא Devil Rays, שווים אזכור.

יוסטון אסטרוז, 1975 – (לא) כל צבעי הקשת

אחד השחקנים מאותה העונה סיפר: "היו כמה שחקנים שהסתכלו אחד על השני ותהו – הם באמת מתכוונים שנלבש את זה???". האסטרוז של 1975 הציגו את הקשת הכתומה – צהובה, הכוכב שמייצג כל כך טוב את ה-Lon Star של יוסטון, ולקינוח – הורדת המספר מהחולצה למכנס, צעד מאוד יוצא דופן באותם הימים. בלתי נשכח.

ברוקלין דודג'רס, 1944 – זוהרים בלילה

באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת החלו משחקי הלילה. הנהלת הדודג'רס, אז עדיין בניו יורק, חיפשה דרך להבליט את השחקנים שלהם לאור הזרקורים. מה טוב יותר ממדי סאטן בצבע תכלת? מאז ועד היום זו הקבוצה היחידה שלבשה מדי סאטן, אפילו ג'ורג' מסיינפלד לא חשב על זה….

ניו יורק מטס, 1986 – אלופים נטולי כפתורים

המטס של 1986, עם האליפות השניה בתולדות המועדון (והאחרונה עד כה), הציגו קבוצה מלהיבה במיוחד, עם דרל סטרוברי, קית' הרננדס, רון דארלינג ודווייט גודן. אך לצד ההתלהבות הזו, הגיעו מדים יוצאי דופן, כשהחולצות היו ללא כפתורים. תוסיפו לזה את הפאץ' בצד החולצה, שמסמל את חגיגות 25 שנה להקמת המועדון, ותקבלו מדים לפנתיאון. אגב, גם המדים של 1987, היחידים בהם היה כתוב new-york אי פעם על מדי המטס, נתנו פייט.

פיטסבורג פיירטס, 1979 – צהוב ושחור בשלל צורות

לאורך שנות ה-70 וה-80 עשו בפיטסבורג מספר ניסיונות, לשלב בין שני הצבעים האלה, עם או בלי פסים, רק צהוב, הרוב שחור, הכל נוסה שם. נראה שהמדים של עונת האליפות ב-1979, האחרונה עד היום, עם שחור בגפיים וצהוב בשאר, הוא המנצח. יאלה בית"ר, יאלה חיים בכפר!

פילדלפיה פיליס, 1979 – כל עינב זהב

ה-19 במאי 1979, הפעם היחידה שהפיליס לבשו את המדים האלה, בגוון כל בורדו, שגרמו לשחקנים להרגיש שהם "ענבים ענקיים". גרג לוזינסקי, האאוטפילדר הנפלא של הפיליס בשנות ה-70, אמר להנהלה לאחר אותו המשחק: "תשלחו אותי בטרייד לפני שאתם משתמשים שוב במדים האלה". הפיליס, אגב, הפסידו את אותו משחק, מול מונטריאול אקספוז 10:5, למרות יתרון 0:4 באינינג החמישי.

קליבלנד אינדיאנס, 1975 – מה זה הפונט הזה?

מודה, פחות אהבתי. אבל הפונט יוצא הדופן בהחלט תופס את העין. גם המדים האדומים-לבנים, פחות הטעם שלי, אבל בהחלט מדים בולטים שקשה לפספס. יאלה הפועל.

שיקגו ווייט סוקס, 1976 – התבלבלתם בענף?

שילוב מוזר כזה לא נראה עד אז, וכנראה שגם מאז. צווארון כמו בגולף, מכנס קצר כמו בכדורגל? קצת מרגיש כאילו הווייט סוקס הרגישו שב-1975 לא שמו לב אליהם מספיק, וחיפשו דרך לקבל תשומת לב. קיבלתם. המדים האלה היו בשימוש שלושה משחקים, עד שאוספנו בחזרה. לנצח.

ואי אפשר בלי מילה על ה-Red-Yellow Sox

אז כל הכתבה הזו החלה בעצם בגלל בוסטון, שהחליטה להדהים אותנו עם מדים צהובים כחולים. וכל זה מדוע? לתת כבוד ל-"בוסטון מרתון", שצבעי הלוגו שלו הם צהוב וכחול.